<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער שני</h1>
<h2>דף ג.</h2>
מצינו בתלמוד לשון לא שר"ל אינו בתורת זה הדבר אבל הוא זה הדבר עצמו, בפ"ק דמעשר שני (מ"ד) הלוקח חיה לזבחי שלמים בהמה לבשר תאוה לא יצא העור לחולין, פירוש אינו בתורת שיצא העור לחולין דהוי חולין גמורין ולא קנה מעשר כלל, ומייתי לה פרק התודה (מנחות פ"ב ע"א) אמר רבה בלוקח שור לחרישה וכו'. בענין נראין דברי ר' יהודה באשפה כך יש שיטה בפירקא קמא דתמורה (י"א ע"ב) אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בדבר [שאין] (ש)הנשמה תלויה בו וכו', ומסיק חסורי מחסרי וה"ק נראין דברי ר' יוסי לר' יהודה בדבר שהנשמה תלוי' בו שר' יהודה לא נחלק עליו אלא בדבר שאין הנשמה תלויה בו. פרק כל התדיר (זבחים צ"א ע"ב) נראין [יין] כדברי ר"ע לספלים וכו' עד למימרא דשמואל כרבי שמעון סבירא ליה, והאמר שמואל מכבין גחלת של מתכת ברשות הרבים בשביל שלא יזוקו בה רבים אבל לא גחלת של עץ, ואי סלקא דעתך כר' שמעון סבירא ליה אפילו גחלת של עץ נמי, בדבר שאין מתכוין סבירא ליה כר' שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופיה סבירא ליה כר' יהודה. וכן בריש תמורה (ג' ע"א) והא אוקימנא רישא דלא כר' יהודה וכו' עד האי תנא סבירא ליה כוותיה דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ופליג עליה בחדא, דאילו ר' יהודה סבר יורש אינו סומך יורש אינו ממיר וכו', חזינן תנאי דסבירא להו כחד תנא בחד מילתא וכאידך תנא בחד מילתא.
<h2>דף יא:</h2>
מצינו בתלמוד לשון לא שר"ל אינו בתורת זה הדבר אבל הוא זה הדבר עצמו, בפ"ק דמעשר שני (מ"ד) הלוקח חיה לזבחי שלמים בהמה לבשר תאוה לא יצא העור לחולין, פירוש אינו בתורת שיצא העור לחולין דהוי חולין גמורין ולא קנה מעשר כלל, ומייתי לה פרק התודה (מנחות פ"ב ע"א) אמר רבה בלוקח שור לחרישה וכו'. בענין נראין דברי ר' יהודה באשפה כך יש שיטה בפירקא קמא דתמורה (י"א ע"ב) אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בדבר [שאין] (ש)הנשמה תלויה בו וכו', ומסיק חסורי מחסרי וה"ק נראין דברי ר' יוסי לר' יהודה בדבר שהנשמה תלוי' בו שר' יהודה לא נחלק עליו אלא בדבר שאין הנשמה תלויה בו. פרק כל התדיר (זבחים צ"א ע"ב) נראין [יין] כדברי ר"ע לספלים וכו' עד למימרא דשמואל כרבי שמעון סבירא ליה, והאמר שמואל מכבין גחלת של מתכת ברשות הרבים בשביל שלא יזוקו בה רבים אבל לא גחלת של עץ, ואי סלקא דעתך כר' שמעון סבירא ליה אפילו גחלת של עץ נמי, בדבר שאין מתכוין סבירא ליה כר' שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופיה סבירא ליה כר' יהודה. וכן בריש תמורה (ג' ע"א) והא אוקימנא רישא דלא כר' יהודה וכו' עד האי תנא סבירא ליה כוותיה דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ופליג עליה בחדא, דאילו ר' יהודה סבר יורש אינו סומך יורש אינו ממיר וכו', חזינן תנאי דסבירא להו כחד תנא בחד מילתא וכאידך תנא בחד מילתא.
<h2>דף טו.</h2>
מצינו תנאים אומרים הלכה כפלוני שהם היו קודמין לו בזמן, בפ' אין צדין (ביצה כ"ז ע"א) ר' שמעון בן מנסיא וחביריו אומרים הלכה כר' מאיר, וקאמר התם והא אינהו קשישי מיניה טובא אלא אמרו בשיטת רבי מאיר. ובפ"ב דתמורה (ט"ו ע"א) הא ר' יהודה אליבא דרבי הא (רבנן אליבא דר' יהודה) [ר' יהודה אליבא דרבנן], ר' יהודה קדם לרבי, אלא הכי פירושא, מתניתין רבי קתני לה דסתם מתניתין ולכך אית ליה דר' יהודה קאי כוותיה, וברייתא סבירא לה כרבנן ולכך סבירא ליה דר' יהודה כרבנן דרבי דמתניתין, וברייתא סבירא לה כר' יהודה, והוי כמו תרי תנאי ואליבא דר' יהודה, ולכך לא אמרי תרי תנאי ואליבא דר' יהודה, משום דלא הוזכר תנא שאמר משום ר' יהודה לא במשנה ולא בברייתא אלא סתמא, ועוד דלא שייך כי האי לישנא בין משנה וברייתא, דאי רבי לא שנה ר' חייא מנין לו.
<h2>דף יז:</h2>
מצינו משנה דתני יתור לשון, לאפוקי מן התנא שהוזכר במשנה אחריו, בתמורה פ' אלו קדשים (י"ז ע"ב) דפריך כיון דתנא ולדן ולד ולדן עד סוף כל העולם למה לי, תנא דידן שמעיה לר' אלעזר דאמר ולד שלמים לא יקרב שלמים, וא"ל תנא דידן לא מיבעיא ולדן דלא מודינא לך אלא עד סוף העולם לא מודינא לך, ורבי אלעזר מוזכר בסיפא דהך מתניתין דקאמר ר' אלעזר אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים.
<h2>דף יח.</h2>
מצינו בלשון משנה שנסתפק בתלמוד, אם הוא דבר והפכו אם יעשה אם לא יעשה, על הא דקאמר במתניתין פרק אלו קדשים בתמורה (י"ח ע"א) א"ר שמעון לא נחלקו על ולד של שלמים ועל ולד של תמורה שלא יקרבו, ובגמרא בעי איבעיא להו היכי קתני, לא נחלקו שלא יקרבו אלא יקרבו או דילמא לא נחלקו שיקרבו אלא לא יקרבו.
<h2>דף כא:</h2>
מצינו דתנינן בתרי מתניתין בהדיא מה דתנן בחבירתה, בתמורה (כ"א ע"ב) ובמעילה (י' ע"ב) גבי ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ושעברה שנתה וכו' תנן, ואינה עושה תמורה לא נהנין ולא מועלין ואם עד שלא כפרו הבעלים תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אחרת ועושה תמורה ומועלין בה, ולשון זה תנינא בתמורה, ומקשה בגמרא למה לי למתנייה גבי מעילה, תני הכא תמורה ואיידי דתנא תמורה תנא נמי מעילה, התם תנא מעילה ואיידי דתנא מעילה תנא נמי תמורה.
<h2>דף כג.</h2>
כל מקום שתמצא רישא פלוני וסיפא פלוני, ר"ל דקמ"ל דדבר זה מחלוקת פלוני ופלוני ולא כולי עלמא סברי כך, כדאיתא בתמורה פרק ולד חטאת (כ"ג ע"א) רישא וסיפא רבנן, הא קמ"ל רישא רבי וסיפא רבנן.
<h2>דף לב:</h2>
מצינו תנא אומר חילוק לשני פנים, משום שלא היה יודע דעת רבנן דפליגי עליה, פ' טרף בקלפי (יומא מ' ע"א) קאמר התם רבי שמעון לא היה יודע מאי קאמרי רבנן, והכי קאמר להו אי הגרלה ממש קאמריתו פליגנא עלייכו בחדא ואי הנחה קאמריתו פליגנא עלייכו בתרתי.
